בתחילת פרידה, קל להתמקד בדירה או בחשבון הבנק המשותף משום שהם הנכסים הגלויים ביותר. אבל התמונה הכלכלית האמיתית עשויה לכלול גם קרנות השתלמות, פנסיה, קופות גמל, השקעות, מניות, זכויות ממקום עבודה, עסק, כלי רכב, הלוואות וערבויות. אם לא מרכזים את כל הרכיבים, קשה לדעת אם הצעה שנראית מאוזנת באמת משקפת את המצב.

חוק יחסי ממון בין בני זוג כולל מנגנון של איזון משאבים במקרים שעליהם הוא חל. לצורך האיזון נבחנים נכסים וחובות, אך אין להסיק מכך שכל נכס תמיד יחולק באותה דרך או שכל תיק יסתיים בחלוקה זהה. יש חשיבות למסמכים, להסכמים, למועדי הצבירה ולנסיבות הספציפיות.

מיפוי טוב הוא קודם כול תהליך של איסוף מידע. מוציאים דוחות, בודקים יתרות, מרכזים נסחים ומסמכי הלוואה, ובונים ציר זמן בסיסי. רק לאחר מכן אפשר להשוות חלופות, לבחון אם נדרש מומחה ולנהל משא ומתן שמבוסס על נתונים.

זכויות פנסיוניות הן דוגמה קלאסית לנכס שקל להתעלם ממנו משום שהוא אינו מופיע כמזומן זמין. בפועל, לאורך שנות עבודה עשויות להיצבר זכויות בעלות ערך משמעותי. כדי לבדוק אותן צריך לזהות את כל הגופים המנהלים, את תקופות הצבירה ואת סוגי הזכויות.

אותו דבר נכון לגבי קרנות השתלמות, קופות גמל, מענקים, מניות ואופציות. במקרים מסוימים הזכות כבר ניתנת למימוש, ובמקרים אחרים היא תלויה בהמשך העסקה או במועד הבשלה. לכן לא נכון להשוות אותה אוטומטית לסכום מזומן בלי להבין את התנאים.

לעיתים ניתן להגיע להסכם כולל שבו נכס אחד נשאר אצל צד אחד ונכס אחר אצל הצד השני. פתרון כזה יכול להיות יעיל, אבל הוא דורש השוואה אמינה בין הערכים ולא רק תחושה ששני הצדדים קיבלו משהו דומה.