יש מצבים שבהם עצם ההבנה של האפשרויות היא הדבר החשוב ביותר. אם אחד הצדדים מציע הסכם, אם קיימת מחלוקת סביב הילדים, אם התגלתה התחייבות כספית שלא הייתה מוכרת או אם התקבל מסמך משפטי, עדיף להבין את המשמעות לפני שמגיבים.

ייעוץ מוקדם מאפשר להפריד בין עובדות לבין חששות. אפשר לבדוק אילו מסמכים קיימים, מה חסר, האם יש מועד שצריך לשים לב אליו ומהם הנושאים שכבר ניתן להסדיר בהסכמה. במקרים רבים עצם המיפוי מפחית את תחושת חוסר השליטה.

גם כאשר עדיין לא ברור אם בני הזוג ייפרדו, ניתן לפנות כדי להבין את התמונה המשפטית. פגישה אינה מחייבת פתיחת הליך, ולעיתים היא מאפשרת לקבל החלטות רגועות יותר.

הסכמה כללית היא בסיס חיובי, אבל כדי שהיא תהיה יציבה צריך לתרגם אותה לפרטים. בהסדר סביב ילדים, למשל, חשוב להגדיר לינות, חגים, חופשות, החלטות רפואיות וחינוכיות והוצאות מיוחדות. ברכוש, צריך להגדיר מועדי מכירה, העברה, תשלומים והתחייבויות.

הבעיה בהסכמים כלליים מדי היא שהמחלוקת חוזרת בשלב הביצוע. הצדדים אולי מסכימים עקרונית למכור דירה, אך חלוקים על המחיר, התזמון או זהות המתווך. הם אולי מסכימים על זמני שהות, אך לא על חגים או חופשות. לכן הסדרה טובה בוחנת גם את הפרטים שצפויים ליצור קושי בהמשך.

אם קיימת הסכמה רחבה, לעיתים ניתן להגיע להסכם בלי לנהל תביעה מלאה. כאשר אין הסכמה, אפשר לבחון יישוב סכסוך, גישור או הליך משפטי בהתאם לנסיבות.