הטעות הנפוצה בתחילת משא ומתן רכושי היא להתמקד בנכס אחד בולט ולנהל סביבו את כל הדיון. כאשר קיימת דירה בתל אביב או במרכז, טבעי שהיא תמשוך את תשומת הלב בגלל השווי הגבוה שלה. אבל לצדה עשויות להיות זכויות פנסיוניות, קרנות, השקעות, מניות, אופציות, עסק, רכבים, חסכונות וחובות. אם לא מרכזים את כל הרכיבים, קשה לדעת אם הצעה מסוימת באמת משקפת את התמונה.

חוק יחסי ממון בין בני זוג כולל מנגנון של איזון משאבים במקרים שעליהם הוא חל, והוא מתייחס גם לזכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות. לצד זאת, קיימים גם נכסים שהחוק מחריג במקרים מסוימים, וכן אפשרות להסכמות בכתב. לכן אי אפשר לקבוע באופן אוטומטי שכל נכס יתחלק בדרך זהה בלי לבדוק את מקורו, תקופת הצבירה והמסמכים הרלוונטיים.

מיפוי טוב אינו רק רשימת שמות של נכסים. צריך לדעת יתרות, מועדים, מקורות מימון, רישום, הלוואות הקשורות לנכס והאם קיימת מחלוקת על שווי. רק לאחר מכן ניתן להשוות בין חלופות ולבחון אם יש דרך להגיע להסכם מאוזן וניתן לביצוע.

בתל אביב ובמרכז יש לא מעט משפחות שבהן אחד מבני הזוג עובד בחברה עם מניות או אופציות, מחזיק עסק עצמאי או שותפות, או צבר זכויות שקשורות להמשך העסקה. במצבים כאלה הבעלות הפורמלית היא רק נקודת התחלה. צריך להבין מתי נוצרה הזכות, האם היא כבר הבשילה, מה התנאים שלה ומהו הערך הכלכלי שניתן לייחס לה.

עסק עצמאי יכול לכלול נכסים מוחשיים, חובות, ציוד, פעילות שוטפת, חוזים, מוניטין והכנסות עתידיות. לעיתים לא ניתן להגיע להערכה אמינה בלי מסמכים חשבונאיים או בלי סיוע מקצועי נוסף. ניסיון להכניס עסק להסכם על בסיס מספר כללי בלבד עלול ליצור פער משמעותי בין מה שנכתב לבין הערך בפועל.

גם השקעות בשוק ההון או נכסים פיננסיים אחרים דורשים תשומת לב. יתרה ביום מסוים אינה תמיד מספרת את כל הסיפור, במיוחד כאשר קיימות התחייבויות מס, חסימות, זכויות עתידיות או נכסים תנודתיים.