כאשר בני זוג נפרדים, קל לחשוב על זמני שהות כעל חלוקת ימים. בפועל, לוח טוב צריך לענות על שאלות מעשיות הרבה יותר: מי אוסף מהמסגרת, מי מחזיר בבוקר, איך משתלבים חוגים, מה קורה ביום מחלה ואיך מתמודדים עם שינוי בשעות העבודה של אחד ההורים. אם ההסדר אינו מחובר לחיים עצמם, הוא הופך במהירות להסדר שדורש תיקונים והחלפות כמעט בכל שבוע.

ברמת גן ובאזור המרכז, גם מרחקים קצרים יחסית יכולים להיות משמעותיים בשעות העומס. מסגרת חינוך, מקום עבודה, בית של כל הורה וחוגים יכולים להיות במרחק נסיעה שמשפיע על היתכנות הלוח. לכן לא נכון לבנות זמני שהות רק לפי רצון להגיע לחלוקה סימטרית. צריך לבדוק אם ההסדר באמת מאפשר לילדים להגיע בזמן למסגרות, לישון בשעה סבירה ולשמור על רצף.

גיל הילדים הוא שיקול מעשי נוסף. ילד קטן זקוק לעיתים לשגרה שונה ממתבגר, וכמה אחים בגילים שונים יכולים לייצר צרכים שונים באותה משפחה. לכן הסדר שנבנה היום צריך להיות ברור מספיק להווה, אך גם גמיש מספיק כדי לאפשר התאמה כאשר המציאות משתנה.

הרבה מחלוקות אחרי פרידה אינן נוצרות סביב העיקרון, אלא סביב הפרטים. הצדדים יכולים להסכים על חלוקת שבוע, אך לא להסכים מה קורה ביום חופשה. הם יכולים להסכים לחלוק הוצאות, אך לא להגדיר מה נחשב הוצאה מיוחדת, מי צריך לאשר אותה מראש ותוך כמה זמן מעבירים אסמכתה.

לכן כדאי להסדיר מראש גם את המקומות שבהם צפוי חיכוך: איסופים והחזרות, חגים, חופשת קיץ, ימי מחלה, חוגים, טיפולים, נסיעות לחו״ל ושינויים נקודתיים בלוח. ככל שהמנגנון ברור יותר, כך קטן הצורך לנהל משא ומתן מחדש בכל פעם שהחיים יוצאים מהשגרה.

גם התקשורת ההורית חשובה. אין צורך בתקשורת אישית או קרובה, אבל כן צריך דרך יעילה להעברת מידע על בריאות, חינוך ואירועים משמעותיים. מנגנון פשוט להעברת מידע יכול להפחית מתחים ולהימנע ממצב שבו הילדים נדרשים להעביר מסרים בין ההורים.