בתחילת משבר זוגי הכול מרגיש דחוף. שיחה קשה, שינוי בהתנהלות הכלכלית או חשש שהצד השני כבר פועל יכולים ליצור תחושה שצריך להגיב מיד. לעיתים אכן קיימת דחיפות משפטית, במיוחד כאשר התקבל מסמך עם מועד או קיים חשש לשינוי משמעותי במצב הקיים. אבל במקרים רבים הצעד הראשון הנכון הוא מיפוי: מה כבר קרה, מה ידוע, מה חסר ואילו נושאים דורשים תשומת לב.

מיפוי כזה כולל את התמונה המשפחתית ואת התמונה הכלכלית יחד. אם יש ילדים, בודקים את השגרה ואת הצרכים שלהם. אם יש רכוש, מרכזים מסמכים ומזהים נכסים, זכויות וחובות. אם יש עסק, חברה, מניות או אופציות, צריך להבין האם נדרש בירור נוסף. אם קיימת הסכמה חלקית, חשוב לזהות אותה ולא לאבד אותה בתוך המחלוקת הרחבה.

במחלוקות משפחה מסוימות נדרש הליך יישוב סכסוך לפני הגשת תביעות. המשמעות היא שגם סדר הפעולות חשוב. לא נכון לבנות אסטרטגיה רק סביב השאלה “איזו תביעה להגיש”, אלא להבין גם האם יש מקום להסכמה, מה ניתן לעשות בתקופת הביניים ואילו חריגים או סעדים עשויים להיות רלוונטיים אם קיים צורך אמיתי.

במשפחות שבהן יש דירה לצד השקעות, חברה, עסק עצמאי, מניות, אופציות או זכויות פנסיוניות משמעותיות, לא כדאי להתחיל משאלה של “כמה אני מקבל”. קודם צריך לבנות רשימת נכסים וחובות, להבין את תקופות הצבירה ואת מקורות המימון, ולאסוף את המסמכים שמאפשרים לבדוק את התמונה.

עסק או חברה יכולים להוסיף שכבות של מורכבות: בעלות פורמלית, שווי כלכלי, חובות, התחייבויות, הכנסות שוטפות ומוניטין. לעיתים נדרש גם איש מקצוע מתחום החשבונאות או הערכת השווי. אותו דבר נכון לגבי זכויות עתידיות כגון פנסיה או אופציות – הערך שלהן לא תמיד פשוט או מיידי.

גם כאן, הסכם יכול להיות פתרון יעיל מאוד אם הוא נבנה על מידע מלא. הסכמה מהירה לפני שהמידע קיים עלולה להיות קשה לתיקון מאוחר יותר.