לוח זמני שהות אינו רק חלוקה של ימים. הוא צריך להשתלב במסגרות החינוך, בשעות העבודה של ההורים, בחוגים, בטיפולים ובמרחק בין הבתים. כאשר ההסדר אינו מתאים למציאות, הוא מייצר חריגים והחלפות כמעט בכל שבוע, והחריגים עצמם הופכים למקור למחלוקת.

גם חגים וחופשות דורשים התייחסות נפרדת. משפחות שונות מנהלות את התקופות האלה בדרכים שונות, ולכן לא נכון להסתפק בנוסחה כללית. כדאי להגדיר מראש כיצד מתחלקים החגים, מה קורה בחופשת הקיץ ואיך מתנהלים במקרה של נסיעה או שינוי זמני.

גיל הילדים וצרכיהם משתנים. הסדר שמתאים היום עשוי לדרוש התאמה בעתיד, ולכן חשוב לשלב בהסכמה גם מנגנון סביר לבחינת שינוי.

הסכמות רבות נשחקות לא בגלל המחלוקת המרכזית אלא בגלל פרטים שלא הוגדרו. מי משלם על טיפול חדש? האם חוג נוסף דורש הסכמה? תוך כמה זמן מעבירים קבלה? מי אוסף כשהמסגרת סגורה? אלה בדיוק המקומות שבהם כדאי ליצור מנגנון ברור.

גם העברת מידע חשובה. מסמך מבית הספר, תור רפואי, שינוי בשעת חוג או אירוע חריג צריכים להגיע לשני ההורים בזמן. תקשורת עניינית אינה מבטלת מחלוקות, אבל היא מפחיתה מצבים שבהם חוסר מידע יוצר עימות מיותר.

אין צורך להפוך את ההסכם למסמך שמנסה לצפות כל תרחיש. המטרה היא לזהות את המקומות שבהם המשפחה הספציפית צפויה להיתקל בקושי ולתת להם מענה סביר.